במסגרת הקורס של פרופ עמי ולנסקי נתבקשנו לעשות ביקורת על מאמר שכתב בעצמו שנקרא
עליית הסטנדרטים והמחיר שגבתה
פרופ' עמי וולנסקי מתאר סיבות להצבת סטנדרטים אחידים בנושא החינוך.והמאמר עוסק בתהליכים שעברו כמה מדיניות בעולם המערבי וגם במדינת ישראל, היו רעיונות שעמדו מאחורי השינוי בחינוך הוא קביעת הישגים על פי עמידה במבחני ידע בלי התייחסות ליכולות התלמידים .המאמר דיבר על ירידה במסורת התרבותית העשירה של ההישגים האינטלקטואלים וארצות הברית טענו שמדינות מתחרות מתחילות להשתלט.
אני מסכימה עם זה שהסטנדרטיזציה לא כללה הבדלים בין תרבויות בין מדינות ובתוך המדינות עצמן, וזה חלק מהכישלון בשינוי שניסו להעביר בחינוך .לדעתי מדיניות הסטנדרטים צריכה לקחת בחשבון משתנים כמו תרבות,הסטנדרטיזציה העמיסה על המורים ,על המוטיבציה של התלמידים מדיניות החינוך פוגעת ועוקרת המקצועיות של המורה,וכפי שידוע כבר ההכרה בכוחו של המורה הוא זה שדוחף אותו לחולל שינוי.
צריך להעצים את השאיפה לקדם יצירתיות לאפשר בחירה של בתי ספר ע"י הורים שיפור תהליך מינוי מנהלים ,גם להעצים את התלמידים על פי כישוריהם וכישרונותיהם, תוך מתן חשיבות ליצירתיות של התלמידים, תוך ראיית צרכיו של התלמיד ולא רק של הסטנדרטים המובילים כיום את משרד החינוך,כנראה ששכחו שלמידה משמעותית דורשת חוויה, הזדהות עניין סקרנות, דחף פנימי, וזה מה שצריך לעבוד עליו ולא לשכוח גם שמדיניות הסטנדרטים נלקח מהמזרח שעודד את התחרות למצוינות ושכחו שהטרוגניות התרבותית שבמערב לא מספקת את אותם ציפיות ותוצאות.לדעתי יש שיקולים מוטעים והוא ההבנה שהחברה נהיית שוויונית יותר והחינוך הוא חלקם של כולם.
והיום וכל שנה יש ניסיון לשינוי סטנדרטיזציה בחינוך בישראל, ואצלנו במערכת החינוך עיקר ההצלחה בבתי הספר הוא ההצלחה במבחנים.
המאמר הזה יש לו שתי מטרות קונקרטיות: הראשונה: והעיקרית להציג באופן זהיר אך ביקורתי את רפורמות הסטנדרטים על מטרותיה ורכיביה .מטרה שנייה: היא לבחון האם וכיצד מערכת חינוך יכולה ליישם מדיניות של סטנדרטים שאינה מובילה רק להוראה וללמידה לקראת מבחן המבוססת על שינון ותרגול אלא גם להוראה וללמידה המטפחות חשיבה תוך יצירת תפיסה של אחריויות בקרב אנשי החינוך.
אני חושבת שהמאמר הזה כוונתו להציג באופן בהיר את הבעיות והמתחים ו הדילמות להצביע בסופו של דבר בזהירות ובצניעות על כיווני מחשבה ופעולה אפשריים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה