זה מאמר של ד"ר עמי ולנסקי מתחיל המאמר מתקופת בניית האומה: עקב אוכלוסיה מגוונת ומתח גיאופוליטי. חברה תוססת, ממשק ריכוזי לליברלי בשנות ה-80 ופערים חברתיים נוצר ב מ. החינוך: קליטת עולים, פערים חברתיים וכלכליים, הישגים נמוכים בהשוואה לעולם. לפני הקמת המדינה: חינוך טכנולוגי ופנימיות. חינוך משותף.
קדם יסודי: קבעו חינוך חובה מגיל 5-18. בהקמת המדינה: 5-13 בלבד. תיזה: ככל שיקדים הילד את חינוכו בגן יגדלו סיכויי הצלחתו. משנות ה-80: חינוך חובה 3-18. ושני שלבים בתחום הפדגוגי: א) חינוך להרגלים חברתיים, יצירה, היגיינה... משנות ה-80: ב) הכנת הילדים לדרישות הבוגר, ת"ל תובענית, סטנדרטים ודרישות קדם.
ה יסודי נעשה בשלוש תקופות: א) מרכוז קיצוני - שני עשורים ראשונים למדינה: מיזוג גלויות. 1/2 עולים. ת"ל אחידה. ביטול זרמים. חברה מגויסת. אין התייחסות לשונות. ב) מסוף שנות ה-60: הדגשת השונות. הילד במרכז. למידה מותאמת. לומד עצמאי. חקר. בחירה. מגוון. צמצום הערכת סטנדרטים. הקצאה שונה לאוכלוסיות חלשות. ג) סטנדרטיזציה וניהול עצמי - סתירות פדגוגיות: העצמת מורים והעברת סמכויות לביה"ס והגברת הלמידה עם מחשב מצד שני סטנדרטיזציה בדפוסי הוראה, למידה ובחינה – בעיקר בגלל הישגי נמוכים.
על יסודי: עד 79 סלקטיבי: תיכוניים, מקצועיים ושוק העבודה. סוף שנות ה-60: רפורמה– חינול חובה עד גיל 18, הקמת חט"ב, ביטול מבחני מיון מ-73, רפורמה במבחני בגרות מ-79 גיוון והתאמה לצרכים, הקצאות דיפ' של תקציבים לאוכלוסיות חלשות.
המפנה שנוצר שיותר תלמידים משכבות נמוכות סיימו ללמוד, יותר השיגו בגרות והתקבלו להשכלה הגבוהה, שינוי במבנה ההשכלה. גמישות לבי"ס בתחומי הלימוד לצד מקצועות חובה. שנות ה-90: קץ התקדמות, לחץ של האוניברסיטאות. קושי להבטיח סטנדרטיזציה, קושי למדוד, הקשת המזרחית: גמישות מובילה לדיכוטומיה, *back to the basics: להסתפק בלימודי בסיס 6-7 מקצועות. שנות ה2000: מעבר ללימודים אקדמאיים וחזרה ללימודי בסיס. עלה שיעור הזכאים לבגרות ל-50%. מצד שני 1/2 ללא אלטרנטיבה. החל מיתוג. טבלאות ליגה של הישגים. צמצמו מקצועות. רשתות הציעו לימודים מדעיים/ הנדסיים/עיוניים לבעלי יכולת גבוהה. ככל שגדל השנתון עולה מס' המסיימים 12 ש"ל אך גדל מס' התלמידים שלא מסיימים. בעשור הבא צריך איזון בין סטנדרטיזציה, גיוון לימודי המופנה למגוון אינטליגנציות. השכלה גבוהה: מערכת מונולוטית: 7 אוניברסיטאות מחקר. שנות ה-90 מכללות לגיטימיות לתארים לא "מחקריים". 5 סיבות לפתיחת מכללות: א) פער בין הזכאים לבגרות למתקבלים לאוני'. ב)לחץ של מוסדות מקצועיים לאפשר להם להעניק תואר. ג) מיון חריף למקצועות לימוד יוקרתיים. ד) גידול במס' הסטודנטים באוניברסיטאות. ה) הוצאה ציבורית גדלה במימון ההשכלה הגבוהה. בנוסף, עלות החזקתם נמוכה ב-1/3 מהמחצית השנייה של שנות ה-90 מערכת ההשכלה הגבוהה הכפילה את היקפה פגע באיכות ההוראה, ועדה (מיזוג מכללות לא להקים חדשות, אונ' מקום מחקר בלעדי, גיוס סגל חדש...) – בעד אוניברסיטאות נגד סטודנטים ומכללות. מגזר חרדי: 1/4 מהתלמידים היהודים ביסודי. מחוץ למערכת החינוך הרשמית. מיקוד בלימודי קודש ניכור והשתמטות מחובות אזרחיות. מתקשים להתקבל ללימודים גבוהים ולהשתלב בשוק העבודה. העדר ידע באנגלית, מתמטיקה ומחשב. אחוז גבוה חי מתחת לקו העוני... תלוי במנהיגות החרדית ובמדינה. מגזר ערבי: הפערים מלפני קום המדינה,קידום החינוך העברי, רשויות מתקשות לגבות אגרות חינוך ויצירת שירותים – פערים בתשתיות פיסיות – משפיע על ההשקעות בתחום פדגוגי. שנות ה-80: מפנה – תוכנית חומש – אפליה מתקנת ע"י השקעות יתר. הצטמצמו בהדרגה פערים (מס' תלמידים, זכאים לבגרות, לומדים בהשכלה גבוהה). שנות 90 עדיפות לבניית בי"ס במגזר הערבי. 2003 יתרון בהקצאת שעות. 2007 היתר ללמד את הנכבה. מנהיגות חינוכית: עד 87 ע"י יהודים. שיתק צמיחת מנהיגות מקצועית ערבית וחשיבה ויצירה של הנהגת המגזר. שנים אחרונות: התבלטות של אינטליגנציה בעלת תודעה מקצועית ויכולת ניהול גבוהה. ה פרדוקס: המנהיגות שבויה במערכת יחסי תלות ורעיונות המגזר היהודי. המפנה שנוצר: יכולתם של ערבי ישראל להשתלב חברתית כמעמד ביניים תלויה בנחישות המנהיגות להוביל יוזמות לצמצום פערים. הבנה כי השכלה היא הדרך לשדרוג מעמדם. המורים: העדר ביקוש למקצוע. א) חלופות תעסוקתיות אטרקטיביות. ב) ביקורת על מ. החינוך ודמות המורה. ג) הרחבת זכויות הפרט, הורים וילדים. ד) שכר. השלמת הכנסה. ה) צמצום שעות לימוד והגברת העומס על המורים. ו) ביקורת על הישגים בהשוואה לעולם. אתגרים למערכת החינוך: א) היעדר ביקוש להוראה. ב) בחירת אסטרטגיה פדגוגית להעלאת הישגים. בעד סטנדרטיזציה: אמצעי משמעותי לא בלעדי לשיפור הישגים. נגד: הרס תהליכי בניית ידע, פיתוח חשיבה. לנצל את טכנולוגיית הידע והתקשורת. ג) לאפשר לחצי שלא מסיים בגרות לסיים 12 ש"ל ולתת הזדמנות לשילובם בעל תיכוני ע"י גיוון בת"ל. ד) מ. חרדי: הגדרות חדשות במערכת היחסים בין המדינה לקהילה כדי לאפשר שילובם בשוק העבודה. ה) בניית תקציב חינוך שייתן מענה לאתגרי המערכת.
