במסגרת קורס סוגיות בחינוך כתבתי ביקורת למאמר של סוזן סמל שמדבר על
המאפיין המרכזי והלבנה הבסיסית של בי"ס זה התבסס על זה שכל החינוך הטוב תמיד היה לו את המטרות שלו את האפשרות המלאה להתפתחות של כל אינדיבואל. לכן יש למצוא מצבים שבהם ההתפתחות יכולה לפרוח. בביה"ס הזה ברי מזל שמאמינים שיש להם סביבה אידיאלית כמעט בה ילדים צעירים יכולים להתחיל את חינוכם."הילד במרכז" גדילה לא יכולה להיות מואצת בסיכון של אובדן עומק הדרך בה נעים ברצון חופשי אך עם מטרה, זה סימן ההיכר של כל בי"ס טוב מוצלח.
אבל עדיין חשוב לשים לב לצוות הניהולי ולסגל המוסד כי עיקר הצלחת ביה"ס תלוי בהם נואשות ,לפי המאמר שתי תקופות נכשל ביה"ס מלהמשיך להתקיים בשל ניהול כושל כי לא ענה על צרכי העולם החיצוני והשוק הרפורמות בתוכנית הלימודים צריכה להתחדש לפי הזמן ואוכלוסיית היעד והוא צריך להוות בי"ס בתנועה .
אין ספק שפראט היתה מנהיגה ,כמנהיגות היא קודם כל השקפת עולם ומנהיגות . מירי היא גם מנהלת מנהיגה בחנה באמצעות התבוננות בדרך שהתחילה בה פראט את השקפת עולמה לביטוי הקשר הזה במציאות.
השיטות שלהן והדרך שהן הלכו בעקבותיה היו מוצלחות דומיננטיות והשתלבו יפה עם אותם זמנים.אך כשהשתנו המרכיבים בסביבה והצרכים נהיו אחרים, ביה"ס קפא למוות,קפא לשמריו ונהיה במחסור חיים בשלביו מזדקן מתקדם,לא נעשו כל נסיונות כדי לשנות, להתאים את הצרכים של הפרט לסביבה המשתנה להתפתחויות השונים שהתרחשו, ברור שבשלב זה צריך הנהגה דומיננטית יזמית שתוכל להוביל את בי"ס לתנופה ולהצלחה.
צריך להבין שבי"ס לא חיי בתוך בועה, הוא לא מנותק מהסביבה הוא משפיע עליה ומושפע ממנה צריך להבין מה לשמר ואיך ומה לשנות.
ערכו העיקרי של כל בי"ס לדעתי חייב להפוך אנשים (מורים,תלמידים) שיכולים לחשוב ביעילות ולהיות יצרניים, ושבעתיד יוכלו להפוך את העולם ליותר טוב מזה שהם חיים בו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה